Vayedaber

Moed katane

Daf 2b

הלכה: 2b תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע׃ פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. אַתְיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כֵרִבִּי יוֹסֵה. כְּמַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצוּי. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצאוּי. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרָן. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בְעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וְלֹא כְבָר הוּא מְזוּבָּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. עַד שֶׁיּוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת כְּאַחַת. וְלֵית לָרַבָּנִן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי אִידִי דְחוּטְרָא. סַלּוֹ וּמַגְרֵיפוֹ מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַשְׁפָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעֲתָא דְהָכָא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה כַתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. וָכָא מָה אִית לֵיהּ. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָפַר לַעֲשׂוֹת אַמָּה שֶׁלְבִּנְייָן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הֲרֵי אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה לוֹ שָׁם אֲבָנִים אוֹ צְרוֹרוֹת אוֹ סִיד אוֹ גִיפְּסָס מוּתָּר.

Traduction

''Il est permis de réparer les détériorations aux jours de demi-fête'', est-il dit. C’est vrai lorsqu’il s’agit d’un objet nécessaire à ces journées; mais, au cas contraire, c’est défendu. Toutefois, cette distinction est seulement établie s’il s’agit d’un objet appartenant à un particulier; mais lorsque c’est une propriété publique, si même il ne s’agit pas d’un besoin immédiat, il est permis de la réparer. Ainsi, l’emplacement du bain des gens de Sakouth ayant été ébréché aux jours de demi-fête, R. Abahou permit de le réparer de suite. Si ce travail comporte de la fatigue et qu’on l’a ajourné avec préméditation pour l’élaborer pendant la demi-fête, ne paraît-il pas que ce fût défendu (même pour un service public), comme il est dit plus loin (§ 10): ''Il faut avoir soin de ne pas ajourner spécialement le travail à ce moment de la fête''? On l’a permis, de crainte que si l’on n’autorise pas cette réparation, on la négligerait plus tard. Le ruisseau de Sephoris ayant été bouché aux jours de demi-fête, les compagnons d’étude ont cru devoir autoriser cette réparation, d’après ce qu’il est dit ici: ''on réparera les dégâts survenus aux récipients d’eau.'' —Non; et, dit R. Pinhas, R. Jérémie ne l’a défendu qu’en raison des travaux sur l’enclume (interdits ce jour (10)J., (Maasser (Sheni 5, 15) fin., et que cette réparation entraînerait). Le mur du cimetière de Bar-Maqtia s’étant effondré aux jours de demi-fête, R. Houna crut devoir autoriser la reconstruction, en raison de ce qu’il est dit ici: ''on peut opérer tous travaux publics.'' —Non, dit R. Mena, c’est interdit, puisqu’il a été enseigné à l’école de Samuel qu’il est seulement permis de boucher les crevasses survenues aux bains publics.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תמן תנינן. בפ''ג דשביעית בהלכה ב' דתנינן שם עושה אדם את זבלו אוצר כדאמרינן שם שאפי' יותר משלוש אשפות במקום אחד מותר ומוסיף עליהן כמו שירצה ולאצור עליהן הרבה וקתני התם בסיפא היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ר''א בן עזריה אוסר וכו' ומפרש להא הש''ס וקאמר פתר לה תרין פתרין להך סיפא הפתרא הת' דה''ק כשהי' לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית כלו' שכבר הוציא מערב שביעית לתוך שדהו וכך הוא הגי' בהדיא שם דפתרא הא' קאמר בשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית שהוציאו לשם מערב שביעית וקאמר הת''ק ה''ז מוסיף עליו והולך, משפסקו עובדי עבוד' דליכא למיחש למידי ר''א ב''ע אוסר מ''ט דר''א בן עזריה שמא לא ימצא לו זבל עד שיהא בו לעשות האשפות כשיעור דתני התם ונמצא מזבל הוא אותו מקום שהוסיף עליו בתחלה בשביעית:

אתיא דר''א בן עזריה כר' יוסי וכו'. בשביעית שם לא גריס להא ולפי הגי' דהכא יש לפרש דאדר' יוסי דריש הפרק דהתם הוא דקאי דקתני מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. שלא יהא נראה כמזבל שדהו בשביעית משיפסק עובדי עבודה וכו' ר' יוסי אמר משיקשור משיעשה הזבל קשרים קשרים מחוברים יחד ואינו ראוי לזבל השדה כמו המפוזר. אלמא דס''ל לר' יוסי מפני שאין הזבל מצוי כל כך לשיהי' כשיעור האשפות שלא יאמרו מזבל הוא שדהו בשביעית והלכך קאמר עד שיעשו קשרים קשרים וה''נ ס''ל לר''א בן עזריה לפי שאין זבל מצוי הלכך אוסר להיות מוסיף והולך על דבר המועט שמא לא ימצא לו זבל כשיעור לעשות האשפות:

פתר לה פתר חירין. ויכול אתה לפתור בה פתרא אחרינא דמיירי בשהיה לו מועט בתוך ביתו מערב שביעית שלא הוציאו לשדהו עכשיו מבקש הוא להוציאו דלהת''ק מוסיף עליו והולך ור''א בן עזריה אוסר שמא לא ימצא לו זבל כשיעור:

ולא כבר מזבל הוא מערב שביעית. אפתרא קמא פריך דאם שהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית א''כ הוציאו ונתנו לשם מערב שביעית וכבר שדהו מזובל הוא ואמאי אוסר ר''א בן עזריה להוסיף עליו:

מפני מראית העין. שהרואין אותו מוציא פתוח מכשיעור יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא. שאין הכל יודעין שכבר מזובל הוא מערב שביעית והילכך עד שיוציא עשר משפלות כאחת שהוא שיעור אשפה:

ולית לרבנן מפני מראית העין. בתמיה:

אמר רבי אידי דחוטרא. ממקום חוטרא:

סלו ומגריפו. שמוציאין עמו מוכיחין עליו שלעשות אשפה הוא מכוין וכדרך העושין אשפה שגורפין את הזבל במגריפה אל מקום אחד ומחליקין האשפה במוט ובמקל. סלו הוא מוט וישאהו במוט ת''י באסלא:

אילין שמועתא דהכא. כל השמועות שנאמרו כאן במסכת שביעית אליבא דר' אלעזר בן עזריה הולכין הן למאי דתנינן תמן זה הוא במ''ק דהכא. וכן דרך הש''ס הזה שמביא כדרך דאיתמר התם בשביעית דתנינן הכא ר''א בן עזריה אומר וכו' וכדמפרש לה לקמן והשתא מפרש טעמא דראב''ע דאוסר בשביעית דר' ירמיה קאמר משמיה דנפשיה מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה שעל ידי שרוצה שתתקיים החפירה מתקן הוא ומחזיק הצדדים שלא יפול העפר לתוכה וע''י כך מכשיר הצדדין לזריעה ונמצא עושה עבודת הקרקע בשביעית:

ור' ירמיה וכו' בשם ר' בא בר ממל אמר מפני מראית העין כלומר שהחפירה עצמה בלאו הכי אסירה מפני מראית העין שנראה כחופר את הקרקע בשביעית:

הוון בעי מימר. השתא מפרש להא דקאמר ר' יוסי בר' בון דאילין שמועתא דהכא למאי דתנינן תמן הן כדהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן מפני מראית העין ניחא דה''נ כן וכדמשנינן לעיל אליבא דראב''ע ולשיטתיה הוא דאזיל אלא דלמאן דאמר תמן והיינו לראב''ע דהכא דטעמא הואי מפני שמכשיר את הצדדים לזריעה ואינו חושש מפני מראית העין א''כ הכא בשביעית מאי אית לך למימר דמה שייך הכשר לזריעה במה שמוסיף מעט על הזבל ומ''ט דראב''ע דאוסר להוסיף בשהיה לו דבר מועט:

לית לך. כלומר ודאי לית לך טעם אחר אלא כהאי דאמרי' לעיל שמא לא ימצא לו זבל וכו' ואע''ג דכבר הוא מזובל מערב שביעית כדאקשינן לעיל מכל מקום כל זמן שמוציא מעט מעט אינו מניחו במקום שיש שם הזבל לפי שאין לו לעשות שיעור האשפה ומניחו בשדה אצל הזבל שישנו שם ונמצא מזבל בשביעית אותו המקום שהניחו שם:

מה נפק מן ביניהון. השתא מהדר הש''ס לפרש מאי בינייהו דהני מ''ד לטעמא דר''א בן עזריה גבי אין עושין את האמה בשביעית:

חפר לעשות אמה של בנין. איכא בינייהו שחפר ועשה להצדדין של האמה בבנין עצים ואבנים לחזקן וכהא דהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן כלומר בסתם אמה דאסיר מפני מראית העין א''כ הכא נמי אסור מפני מראית העין דהא מיהת חופר בקרקע הוא ובשעת חפירה איכא מפני מראית העין אבל למ''ד דבאמה בעלמא טעמא הוא מפני שהוא מכשיר את הצדדין לזריעה ואינו חושש למראית העין א''כ באמה של בנין הרי אינו מכשיר צדדיה לזריעה שאינו ראוי לזרוע שם מותר:

והכל מודים. בין ר''א בן עזריה ובין חכמים דפליגי אם עושין את האמה בתחלה בשביעית מודין הן שאם היה לו שם במקום שחופר את האמה סיד או צרורות או גיבסס מותר וזה נמי לתרוייהו דהני מ''ד אליבא דר''א לפי שאין המקום הזה ראוי לזריעה ומפני מראית העין נימא ליכא דנימא שהוא כחופר קרקע בשביעי' לעבודת השדה שהרי אין המקום ראוי לכך. ע''כ ממה דגרסינן בשביעית שם:

Moed katane

Daf 3a

וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר. בְּשֶׁלְיָחִיד אֲבָל בְּשֶׁלְרַבִּים אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מוּתָּר. 3a כְּהָדָא דִבָנִי דְסַכּוּתָא אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא וּשְׁרָא לוֹן רִבִּי אַבָּהוּ מְעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא. בְּטָרִיחַ וְכִיווְנוֹ לָא סָבְרִינָן מֵימַר ובִלְבַד שֶׁלֹּא וְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. אָֽמְרִין. אִין לָא מִתְעַבְּדָא כְדוֹן לָא מִתְעַבְּדָא עוֹד. אַייָרָא דְצִיפּוֹרִין אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא. חֲבֵרַייָא סְבָרִין מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. לֹא אָסַר רִבִּי יִרְמְיָה אֶלָּא מִשֵּׁם הִילְכַת הַפַּטִּישׁ. בֵּית עָֽלְמָא דְבַר מְקַטְיָא אִיתְפָּחַת בְּמוֹעֲדָא. רַב חוּנָה סְבַר מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְלָא תַנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶלָּא לִהְיוֹת שָׁפִין אֶת סִדְקֵּיהֶו.

Traduction

– Par l’expression suivante, ''on les perforera'', on entend qu’il est permis de gratter ce qu’il y a dans les cavités, ainsi qu’il est dit ailleurs (11)(Mikvaot 4, 3).: si l’on creuse un tuyau pour en tirer les mottes de terre – (12)Suit un passage traduit en (Sheqalim 1, 1).

Pnei Moshe non traduit

ומתקנין וכו'. מפני שהוא דבר שלצורך המועד הוא אבל אם היה דבר שאינו לצורך המועד אסור:

בשל יחיד. הוא דמחלקינן בכך אבל בדבר של רבים אפי' דבר שאינו לצורך מועד מותר כדפרישית לטעמא במתני':

כהדא דבני דסכותא. מקום המרחץ בעיר סכותא נפחת ונפל במועדא ושרא לון ר' אבהו לעשותה ולתקנה במועד ופריך בטריח יכיוונו דבר שהוא טירחא ומכוונין בתחלה לעשות במועד היאך התיר וכי לא סברינן מימר לקמן בסוף פרקין ובלבד שלא יתכוין מלאכתו במועד:

אמרין היינו טעמא דשרי להו דאם לא מיתעבדא עכשיו לא מיתעבדא עוד דהוי כקדירא דבי שותפי כדפרישית במתני':

ארירא דצפורן. כמו אריתא דדלאי. יאור קטן שדולין ממנו. להשקות השדות של מקום ציפורי. נפחתה ונתקלקל במועד והוון חברייא סברין לומר מותר לתקנו במועד מן הדא דתנינן ועושין כל צרכי רבים ואמר ר' פינחס לא אסר ר' ירמיה במעשה שבא לפניו בכה''ג אלא משום הלכת הפטיש כדתנינן סוף מעשר שני גבי ר' יוחנן כ''ג ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים במועד במלאכת דבר האבד וביטל יוחנן כ''ג לזה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זלזול מועד וה''נ אסר ר' ירמיה משום דאוושא מילתא טובא:

בית עלמא. בית החיים של בר מקטייא כך שמו נפחת במועד והיה רב הונא סבר להתיר לתקן מן הדא וכו' וא''ל ר' מנא ולא תני דבי שמואל שלא הותר אלא להיות שפין את סדק הן במה שהוא צורך הרבים אבל לתקן לגמרי לא התירו:

וְחוֹטְטִין אוֹתָן. גָּרְֽפִין אוֹתָן. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַחוֹטֵט בַּצִּנּוֹר לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

חוטטין אותן. קתני במתני' ומפרש מאי חוטטין גרפין לון גורפין העפר והצרורות שנפלו לתוכן כהאי דתנינן תמן בפ''ד דמקואות החוטט בצינור לקבל צרורות המעכבים הילוך המים:

וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אֵילּוּ הֵן צוֹרְכֵי הָרַבִּים. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מַכּוֹת. וּפוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין וָעֲרָכִים וַחֲרָמִים וְהֶקְדֵּישׁוֹת וּמַשְׁקִין אֵת הַסּוֹטָה וְשׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה וְעוֹרְפִין עֶגְלָה עֲרוּפָה וְרוֹצְעִין עֶבֶד עִבְרִי וּמְטָהֲרִין אֵת הַמְּצוֹרָע וּמְפָֽרְקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל גַּבֵּי הָאֵימוּם אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אלו הן צרכי רבים וכו'. ככתוב לעיל בפ''ק דשקלים בהלכה א' עד סיף הלכה עיין שם:

וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת. וְלֹא כְבָר צִייְנוּ מֵאֲדָר. תִּיפְתָּר שֶׁיָּרַד שֶׁטֶף שֶׁלְגְּשָׁמִים וּשְׁטָפוֹ.

Traduction

וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם׃ לֹא כְבָר יָֽצְאוּ בָאֲדָר. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁנָה אֲפֵילָה וְאֵין הַצְּמָחִים נִיכָּרִין.

Traduction

וּמְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן. רִבִּי יוֹסֵה אָֽמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן. וְטָמֵ֥א טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא טוּמְאָה קוֹרְאָה לוֹ בְּפִיהָ וְאוֹמֶרֶת לוֹ. פְּרוֹשׁ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְעָֽבְר֤וּ הָעוֹבְרִים בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָ֔ם. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּולְגּוֹלֶת. וּבָנָ֥ה. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל גַּבֵּי אֶבֶן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן תְּלוּשָׁה. אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמֵּא בְמָקוֹם אַחֵר. אֶצְל֖וֹ. בִּמְקוֹם טַהֲרָה. צִיּ֑וּן. מִיכָן לְצִיּוּן. וּמָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוייֶנֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָמֵא. אֲנִי אוֹמֵר. מֵת קַמְצוּץ וְהָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְׁתַיִם. הַמַּאֲהִיל עָלֶיהֶן טָהוֹר וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. אִם הָיָה חָרוּשׁ בֵּיְנְתַּייִם הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת. בֵּינֵיהֶן טָהוֹר וּסְבִיבוֹתֵיהֶן טָמֵא. תַּנֵּי. אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא טַהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לֵיהּ. מוּטָּב שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָׁעָה וְאַל יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source